התמונה הפותחת באתר משנת 2011, מייצגת עבורי מורשת ותלווה את פועלי לעד.
היא השער לכל מה שמגדיר אותי.
אבי ז"ל נפטר ב 24 למרץ 2014 והפך את התמונה הנדירה הנ"ל ,לפיסת היסטוריה המונצחת בפריים אחד שצולם ב 1948 בחנות צילום באיטליה, בעת שמשפחת עגיב
נמלטה ארצה, תוך כדי שהיא משאירה את כל רכושה מאחור בטריפולי, לאור הכניסה המיועדת של הנאצים ללוב.
בתמונה רואים את סבי ז"ל, רפאל (אני נקרא על שמו) , סבתי ז"ל מיסה, ואבי ז"ל משה (מוסה) עגיב.
לא זכיתי להכיר את סבא שלי וסבתא וניחוחות המטבח הטריפולטאי במטבח ביתה זכורה לי היטב מנוף ילדותי .
אבא שלי אהב את הצבא (היה איש קבע), המשטרה (התנדב), את עבודות הבניין (היה קבלן ) את הקוסקוס, המפרום החריימי המסייר הפילפילצ'ומה והמרדומה.
(זה לא נגמר)
את הרוזטה, הבוריקה, הכעכים, את המכ-רות, את ההסידה, הקרפים, הבולו, הרינגה, הצ'רצ'י, חלוויאת,
אבל מעל הכל ,הוא אהב את אמא שלי.